בפרק א' סיפרתי איך המושג "אקו סלב" הגיע לחיי ואיך הוא הוצמד לערכת תיקים שרכשתי לי בארה"ב והתלהבתי ממנה קשות.
בפרק ב' אספר בכנות על חיפוש דרכי המקצועית.
לא תכננתי לכתוב בכזה גילוי לב, יצא די חשוף... אבל אתן בכל זאת מוזמנות לקרוא:
מהחיים בארה"ב ב2010, מריצה 4 שנים קדימה, לאוגוסט 2014.
חוזרים ארצה (הפעוט שלנו כבר גדל ונוספה לו אחות מתוקה). הימים- שלהי צוק איתן, תקופה של מתח ואי וודאות.
בעוד הדוקטור במשפחה נכנס די מהר לשגרת עבודה באוניברסיטה, אני הייתי עסוקה באקלום המשפחה בבית ובסביבה החדשה, בהתמודדות של הילדים, בפירוק המכולה... ובמחשבות- מה יהיה איתי? מה הצעד הבא?
בעבר, תמיד הגיעו אלי כל מיני הזדמנויות תעסוקתיות שקשה לסרב להן, ואכן לא סירבתי.
כתוצאה מכך הרזומה שלי עשיר בתחומים מעניינים ומגוונים, בעשייה רבה וטיפוס לסוגים שונים של פסגות.
אך בכל הזדמנות נהדרת כזאת, היתה לי גם ידיעה ברורה- זה לא בדיוק זה.
נתיבי קריירה מאתגרים ומעשירים, הזדמנויות לתרום ולהשפיע, אבל איכשהו תמיד לא בהתאמה מדויקת לצרכים ולכישורים שלי. תמיד ידעתי מהר מאד שזה שלב נהדר (לכמה שנים יפות), אבל שזו בבירור לא התשוקה המקצועית שלי, ולא ההגשמה התעסוקתית עבורי.
כשחוזרים לארץ אחרי 4 שנים בחו"ל, יש הזדמנות לפתוח דף חדש.
התגבשה בי החלטה- הפעם לא אקפוץ על ההזדמנות התעסוקתית האטרקטיבית הראשונה שתיקרה בדרכי.
הפעם אחפור עמוק בתוכי ואגלה מהו השביל שנועדתי לצעוד בו. רציתי לבחור נתיב בעצמי, במודע ובכוונה מלאה, ולא להתגלגל לדרך שנפתחה בפניי במקרה, יפה ככל שתהיה. הרגשתי שזה הזמן למקד ולהגדיר את הנטיות המקצועיות שלי, כדי להגיע לתחושות של מיצוי והגשמה בקריירה, שהרגשתי שחסרות לי מאד.
ומה קרה?
אני מתלבטת, חופרת ומחפשת, חושבת-
אולי בכלל אחזור ללימודים, בכל זאת עשיתי תואר שני ותזה... מה עם דוקטורט וקריירה באקדמיה?
ואולי עסק משלי, למשל-
אולי אפתח חנות בגדי ילדים שווים יד שניה, כמו באמריקה?
אולי אפתח מערך שיעורים לגני ילדים שמלמד כישורי חיים? (קשירת שרוכים, מזיגת משקה- דברים שאנחנו כבר לא נותנים לילדים קטנים לעשות, וחבל!)
אולי אנסה לייבא את האקו סלב האהוב שלי מארה"ב? הי, נכנס פה חוק השקיות לתוקף!
אולי אפתח כרטיס חכם וירטואלי למועדוני לקוחות- שכל הרשתות יפסיקו לחלק מיליוני "כרטיסי מועדון" ללקוחותיהן, וכל האמהות יפסיקו להסתובב עם עשרות פלסטיקים מיותרים בארנק?
שפע אפשרויות מבלבל? נראה היה שחזרתי ארצה עם מוח פורה ויצירתי במיוחד, שעבד בכמה כיוונים במקביל.
בעוד אני מתלבטת ושוקלת את האפשרויות, הונחה בפניי הזדמנות שלא יכולתי לסרב לה, ולמרות זאת... סירבתי!
הצלחתי לסרב לתפקיד טוב, כי הייתי נחושה למצוא את הדרך שלי.
הייתי גאה בעצמי, מאד! אבל...
להפתעתי, ההזדמנות התעקשה וחזרה אלי שוב, מציגה תפקיד בתנאים משופרים, בשעות מצומצמות, בהמון גמישות אבל גם עם הרבה יכולת השפעה... והסירוב הנחוש שלי נחלש ונעלם.
התחלתי בתפקיד חדש במקום עבודה חדש בתחום שמעולם לא עסקתי בו קודם. נכנסתי לארגון במשבר, לתחום משברי במיוחד בתוכו... ו... הצלחתי! הצלחתי לייצר אמון, הצלחתי להטמיע שיטות עבודה, הצלחתי לשנות, השפעתי לטובה. ממש לא ב100%, לא בכל מקום, אך בהחלט באופן שיצר אצלי סיפוק ואצל הממונים עלי- שביעות רצון רבה.
אבל... האם מיותר לציין שזה "פשוט לא היה זה"?
למרות חוויית ההצלחה, הרגשתי בבירור ובעוצמה שאני במקום הלא נכון.
לא נהניתי, לא מיציתי יכולות, לא התרגשתי ואפילו לא הרגשתי בבית.
לשמחתי הרבה, לאחר שנה וחצי בתפקיד הזה, ילדתי תינוקת חמודה ויצאתי לחופשת לידה.
שינוי קריירה סביב לידה- כמה לא מקורי... אבל כנראה שלא סתם זו תופעה שכיחה.
אולי היו אלה ההורמונים שלאחר הלידה, אולי איזשהו שעון ביולוגי תעסוקתי, אולי תהליך הבשלה טבעי, ואולי שילוב של כולם- החלטתי שאני לא חוזרת לתפקיד, ושאני מוכרחה לנסות דרך עצמאית משלי.
זה כיוון שהשתעשעתי במחשבות עליו מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל תמיד חיכיתי לרעיון ענק, לסטארט אפ היסטרי שיעלה לי פתאם במחשבה... והרעיון הזה בושש להגיע.
ובינתיים מה?
אולי- אם ההר לא מגיע למוחמד... כדאי שאזיז את עצמי ואתחיל פשוט לטפס כבר על איזה הר?
כל הרעיונות היפים שהתרוצצו לי בראש אחרי החזרה מארה"ב כבר נראו לי לא כל כך רלוונטיים.
כולם- חוץ מאחד.
האקו סלב הנאמן שלי, שעדיין שירת אותי ואת משפחתי בקניות, במסעות ובמבצעי שינוע שונים, סירב להרפות.
שיחות עם עצמי:
- טוב, זה לא ממש סטארט אפ, האקו סלב הזה שלך...
- זה מה שיש, זה מוצר חיובי והדרך איתו יכולה להוביל לאפשרויות נוספות.
- אבל אף פעם לא התעסקת בשיווק ומכירות, איך תעשי את זה?
-אין ברירה, אני אלמד תוך כדי תנועה!
-ואם תייבאי את המוצר הזה, ומישהו אחר יראה ויגנוב את הרעיון ויעשה את זה מהר יותר וטוב יותר?
-אנסה להשיג בלעדיות, ואקווה שאצליח!
- זה מוצר יקר... יהיה קשה לעשות מזה עסק ששווה להתעסק איתו. בטוחה שכדאי?
- לא, אבל אני מאמינה ובטוחה במוצר הזה, האיכות שלו היא עבורי רשת הבטחון שמאפשרת לי להיכנס לשיווק ומכירות, ולהתנסות בעולם הזה.
- זה מה שייצא ממך בסוף? מוכרת שקיות??
- שקט! זו רק תחילת הדרך. אולי זה יתפתח לעסק של מוצרים אקולוגיים, או לפרוייקטים בשיתוף קהילות, או בכלל לכיוון אחר, אבל אני חייבת להתחיל להתקרב להר, הוא הרי לא יבוא אלי.
-ונניח והכל יילך טוב, תצליחי מאד, האקו סלב יהפוך לטרנד מטורף... ואז מה?
- היי! זאת שאלה ממש טיפשית! אז נראה מה הדבר הבא!
***
הצלחתי להוריד את הווליום של מצבור החרדות והספקות מספיק בשביל ליצור קשר עם החברה בארה"ב, ולהזמין כמות קטנה יחסית, ענקית עבורי. לא נכנסתי לתכנית עסקית ופיתוח אסטרטגיה, כי הבנתי היטב, שאם אחשוב עוד קצת, פשוט לא אעשה את זה.
הזכרתי לעצמי שהסיכון הכספי כאן מוגבל ולא משמעותי, וקיבלתי בהתרגשות רבה הביתה את משלוח הארגזים העמוסים בערכות התיקים.
אההמ. רגע, רגע. הצילו! הם תופסים לי את כל הממ"ד!
מה עושים איתם עכשיו? מי יקנה אותם, ואיך?
ידעתי מראש שלייבא זה קל, למכור ולשווק זה החלק המאתגר. ובכל זאת, כשהר קטן של ארגזים תופס לך את כל הממ"ד, התובנה הזאת מקבלת משנה תוקף.
אז קודם כל הדפסתי להם גלויות בעברית, שיחליפו את האמריקאיות שממש לא מתאימות לכאן.
קראתי לעצמי באופן רשמי "אקו סלב", ורק אח"כ העזתי לשנות גם לתיקים את השם- הבנתי שהם לא חייבים להימכר פה בדיוק עם השם שבאו איתו מאמריקה.
תמחרתי ומכרתי בקטנה לאמא, לדודה, לשכנות וחברות, לחברות של חברות... התחלה נחמדה ומפרגנת, אבל איך מגיעים ללקוחות "אמיתיים"?
החזון שלי היה שהאקו סלב יימכר במכולות בוטיק, מעדניות גורמה, וכאלה...
איך הגעתי אליהן? ומה למדתי שם?
כל זאת ועוד, בפרק הבא... בקרוב!